רבי יעקב וזאנה: האיש שכרת ברית עם השדים

בין פסגות הרי האטלס המושלגים לבין עולם של אמונה עמוקה ומיסטיקה יהודית-מרוקאית, ניצבת דמותו של רבי יעקב וזאנה כחידה שטרם נפתרה במלואה. הוא לא היה רב טיפוסי של ספרי פסיקה יבשים, אלא מנהיג רוחני, מרפא ואיש סוד שפעל בקו התפר שבין עולם הקדושה לבין המרחב המאגי המסתורי. סיפורו הוא מסע אל לב הקהילות היהודיות שנעלמו, אל עולם שבו הגבולות בין אדם, שד ואל היו דקים מן הדק.

​בין עולם הקודש למאגיה העממית

​במחצית הראשונה של המאה העשרים, כשהקהילות היהודיות בהרי האטלס הגבוה חיו במציאות ביטחונית וכלכלית מטלטלת, צמחו דמויות של "מרבוטים" – קדושים מקומיים ששימשו מוקד להגנה ולריפוי. רבי יעקב וזאנה היה אחד הבולטים שבהם, אם לא הבולט שבהם.

​בניגוד לרבנים רשמיים, וזאנה לא הסתגר בבית המדרש. הוא יצא אל השטח. הוא הכיר את שפת המקום, את המנהגים המקומיים, ואולי החשוב מכל – הוא הכיר את "השדים". בזיכרון הקולקטיבי של יוצאי מרוקו, וזאנה נחקק כמי שידע "לדבר" עם הכוחות המזיקים, לכרות איתם בריתות ולהרחיקם מהחולים. עבור האדם הפשוט בכפר, הוא לא היה רק רב; הוא היה המגן שלהם במקום שבו הרפואה המודרנית טרם הגיעה.

​שורשים משפחתיים: הצדיק שלא היה אמור להיות רגיל

​רבי יעקב וזאנה נולד לתוך שושלת יוחסין מפוארת. משפחת וזאנה הייתה מוכרת כמשפחת קדושים ידועה. אבי סבו, רבי אברהם "אל-כביר", היה דמות נערצת שקברו בעמק הדאדס הפך למוקד עלייה לרגל. רבי יעקב גדל אל תוך המציאות הזו, אך בחר בדרך חיים שונה בתכלית. לאחר מות אביו בצעירותו, ובהעדר דמות גברית קרובה שתנחה אותו, בחר וזאנה להעמיק בפרקטיקות של מאגיה וריפוי, לעיתים כאלו השאובות מהסביבה המוסלמית שבה חי.

​"הברית עם השדים": מיתוס או פרקטיקה?

​הכותרת המפתיעה – "האיש שכרת ברית עם השדים" – היא לב העניין. ביהדות, המאגיה היא תחום אפור, לעיתים אסור ולעיתים מוערץ. אז איך רב דתי עושה דבר כזה?

​הסכמים עם הבלתי נודע: וזאנה לא ראה בעצמו עובד שדים, אלא "שליט" עליהם מכוח הקדושה. הוא נתפס כמי ש"מדבר" איתם בשפתם ומנהל איתם משא ומתן קשוח.

​נישואים לשדה: אחת האגדות המרכזיות סביב דמותו מספרת כי כדי להבטיח לעצמו שליטה מלאה על השדים (ה"ג'נון"), הוא "נישא" לשדה שחיה מתחת לאדמה – קשר שנחשב בלתי ניתן להתרה, מה שהוביל אותו לרווקות נצחית ופרישות מנשים בשר ודם.

​שימוש ב"איסתינזאל": וזאנה התפרסם בשימוש בשיטה עתיקה זו, שבה בעזרת ילד המשמש כמדיום (המביט בטיפת שמן או דיו על כף ידו), היה יכול לחשוף גנבים ומכשפים.

​מבט מבפנים: הניתוח האנתרופולוגי

​החוקר והאנתרופולוג פרופ' יורם בילו, בספרו החשוב "ללא מצרים", הציע מבט מרתק על התופעה. בילו זיהה בוזאנה את דמות "המתווך התרבותי". וזאנה ידע לקחת אלמנטים תרבותיים מהסביבה המוסלמית ולצקת אותם לתוך עולם הערכים היהודי. הוא לא התכחש לעולם המאגי, אלא "יהד" אותו, העניק לו לגיטימציה בתוך עולם ההלכה, ובכך הפך את החרדות של הקהילה למשהו שאפשר להתמודד איתו.

​אורח חייו המורכב

​וזאנה חי חיים מלאי סתירות:

​הנהנתן והמרפא: מכריו מספרים כי בעוד שבחייו הפרטיים היה אדם עליז, נהנתן, חובב ערק וסיגריות, ברגע שניגש לטפל בחולה, הפך למרפא שקול, רציני וחדור מטרה.

​רווקות מוחלטת: עד מות אמו, התגורר עימה, לא הקים בית ולא צבר רכוש, דבר שהיה חריג מאוד בחברה המרוקאית המסורתית.

​התפילה היומיומית: כחלק מהטקסים שלו לשמירה על שליטה בכוחות הדמוניים, הקפיד להתפלל תפילה מוסלמית בכל בוקר.

​הסוף הטרגי והמורשת שנשארת

​חייו של וזאנה הגיעו לסיומם הפתאומי בתחילת שנות ה-50 בכפר אגואים. המיתוס סביב מותו טוען כי נפל קורבן לנקמת השדים, לאחר שהפר את ההסכמים ביניהם וניסה לרפא בת של שייח נודע ששכבה על ערש דווי.

​הקהילות שבהן פעל נעלמו לאחר העלייה הגדולה לישראל, ובית הקברות שבו נקבר כמעט נמחה מפני השטח. ובכל זאת, זכרו לא נמחה. גם עשרות שנים לאחר מותו, דמותו ממשיכה להופיע בחלומותיהם של אנשים, וצאצאיהם של מי שהכירו אותו ממשיכים לספר על המרפא הגדול שחי את חייהם של יהודי מרוקו במלוא עוצמתם – בין קדושה לבין הלא נודע.

​לסיכום,

רבי יעקב וזאנה הוא לא רק דמות היסטורית מהרי האטלס. הוא סמל ליהדות שורשית, חיה ודינמית. הוא מזכיר לנו שההיסטוריה שלנו אינה רק טקסטים קפואים, אלא מסע אנושי של התמודדות עם הקשיים הכי גדולים בדרכים הכי מפתיעות. סיפורו הוא תזכורת לכך שבכל דור ודור, אנחנו תמיד מחפשים את הצדיק שיעמוד בינינו לבין הלא נודע.

לקבלת מידע ועדכונים לפני כולם הירשמו עכשיו!